אחד אוהב את הזהב

אֶחָד אוֹהֵב אֶת הַזָּהָב,
אֶת הַנָּשִׁים אַחֵר חוֹמֵד;
אֶת הַהֶבֶל שֶׁבַּחַיִּים
גַּם מִשְּׁנֵיהֶם אַתָּה לוֹמֵד.

מָרָה שְׁחוֹרָה יֵש בַּחַיִּים:
גַּם לָּעֶבֶד הִיא מְצִיקָה,
גָּם לָאָדוֹן: מַשֶּׁהוּ אֶחָד
יֵשׁ מִטַּעְמָהּ גַּם בִּנְשִׁיקָה.

גַּם בַּסְּתָו וְגַם בַּקַּיִץ
לִבְּךָ נָתוּן בְּסַכָּנָה:
נִתְעַצָּבְתָּ. רוּח יָגוֹן
בָּא וָנָס. מֵאָן וָאָנָה?

שֶׁבַע שְׁמָשוֹת שֶׁל עִצָּבוֹן
יֵשׁ בְּאֵין-סוֹף שֶׁל הַיְצִירָה,
אוּלָם שֶׁמֶשׁ אַחַת קְטַנָה
בַּשָׁמַיִם לָנוּ מְאִירָה

מילים: רבי יוסף הלוי, לחן: מורין נהדר