את משל ונמשל

את משל ונמשל
את גם זאת וגם זה

את שחרית אדירים
ואת ליל העולם ובו סנה

את נשיות את גברות
את לביא ולביאה

את באר, את מדבר
את שד אם ואשכול

את גם ליל כלולות
וגם ליל נשיה

את שמחת בראשית
שבסופה בכיה


את משל ונמשל
את גם זאת וגם זה

את שחרית אדירים
ואת ליל העולם ובו סנה

את יום הוד הכתרה
ואת יום הכניעה

את ים הערגה
שבו אין אוניה

וסוף כל שליט
בך טובע טביעה

את זעקה
שאין בסופה דומיה


את האושר בקול
אף הדמע בבית הבליעה

את עד- אין -להשיג -כשמים
והנך גויה


את מה שנאמר
ומה שיאמר עוד משורר אלוהי..

את לבלוב המראות
את לבלוב המראות שאחריו אין בליאה

ורק זה שאהב אהבה עד תכלית/שאהב עד תכלית אטום שבגוף

יודע נכון מה אבד לי בזמן
מה אבד לי בזמן-בך ,ציון! ציון!

ואשר לא אהב-כה דבר מימיו
לא יעצב בך ציון והוא לא יאוכזב

כי לא יחפש בחייו מה שאין
מה שאין בחייו והיה - בך!

מילים: אורי צבי גרינברג, לחן: מורין נהדר