היי שלום

היי שלום, פני את וכבר אין זכר.
נדוד עולה מאוב ועף ועף.
פני חיות, פני מים ופני לכת,
ויער לחישות, פני חיק, פני טף.

לא לנו שוב שעה שבה נוכל לגשת,
לא לנו להגיד: עכשיו, עכשיו.
שם של רוחות היה לך, פעם אשת
הכיוונים וכוונות מראה וסתו.

כי מה שלא הבנו, הן זימרנו יחד.
דורות וחושך, פני הסרוגין.
ולא שלי עוד, לא מפוענחת,
סגורת פטמות, אבזם, פיות, ברגים.

לכן שלום לך, לעולם לא נירדמת,
שהכל היה בדברנו, שהכל של חול.
מכאן ולהבא את מחלמת
לחלומות שלך: תבל וכל.

היי שלום, צרורות ומיזוודות המוות.
חוטים, נוצות, בליל מישכן, משכון שיער.
כי מה שלא יהיה, אף יד אינה כותבת,
ומה שלא היה של גוף, לא יזכר.

מילים: יהודה עמיחי, לחן: מורין נהדר