רגע בשטח

מתח בפתח תמיד בין שבבי עץ
פרחים לרגלי
אתה מתבדח וזו אני שמשמיעה
קולות של לא משוכנעת
עוד רגע נוסעת נוטשת לחשוב על
אם בית אם שניים
למה לא עצרת לומר שכבר זה לא כואב
מעוצמה ומכמה
אני יפה גם כשקמה

בוא נו אין איך לנשום
כשאתה מסבך נסוג מתקדם
רצנו לאוטובוס לא ממוזג
חשבתי יהיה צד מוצל לידך

שטח לפתע קטן עץ של דלת
מכה ברגליים
אז מה עוד הוצאת מתוך הפה שרק חולם
בעוצמה ובדרמה שחוצה אותי לכמה

בוא נו אין איך לישון...

כשאתה עם החום הזה בורח
משהו קורה רק לי

בוא נו איך אין לישון...

מילים: ליאור שושן