לו רק

וזה הלילה שמוביל אותי
ידיים ידיים נוגעות
עיניים עיניים דומעות
וכל הדרכים לאן הולכות

לו רק הייתה בי קירבתי בזמן
כשאת פה לצידי אחד
בטוח לא לבד לעד
ואיך זה מתקיים בזמן
מן היותי ואת
כמו מתנה מאי שם באת
ואת ליבי פתאום שיחררת
מפחד היותי אחד

וזה הדרך שמובילה אותי
רגליים רגליים רצות
שפתיים על מה מספרות
ומי בלילות שוב מנשקות
וזו הדרך מובילה אותי
רגליים רגליים עומדות
ואיך שוב עיניים הוזות
אל כמה שקרים הם נחשפות

לו רק היתה בי קירבתי בזמן..

וזה הלילה ששורף אותי
נמלט שוב מתוך סמטאות
רדוף על ידי רוחות
ואיך בתוכי תמיד נוגסות
וזה הים שמנקה אותי
מוחק בי תמיד אשליות
שוטף ונותן דמעות
קשוב לעצמי לרוץ פחות

לו רק היתה בי קירבתי בזמן...

מילים: מוש בן ארי, לחן: מוש בן ארי