שיר ההודיה

ליוית אותי, ארצי, בלובן שקדיה
בזהר חמתך ומרחבי שדותייך,
ושיר נתת בפי, הוא שיר ההודיה
להשמיעו הרחק הרחק מגבולותייך.

והוא שמור בלב, זה שיר הרגבים,
וברחבי נכר מולדת יעטפנו
ורבבות אחי בנייך הטובים
יקשיבו לו דומם וירגעו ממנו.

ועת נשוב, ארצי, שבעי געגועים
צמאים לחמתך, לשפע טובותייך,
יוחזר לך אז השיר מלב בנים גאים
וטוב יהיה לצעוד ברחבי שדותייך

מילים: מרדכי זעירא, לחן: מרדכי זעירא