אל תבכי

אני פוסע בשבילי
הצער והרחמים
אל בית הילדים האבודים

רואה אותה הולכת שם
על מדרכות מצוירות
היא עצובה והדמעות זולגות

תנסי למצוא בך כוח
אל תבכי, אל תבכי
עם הזמן תוּכלי לשמוח
אל תבכי מותק, אל תבכי

זה עצב שהולך ובא
היא לא יודעת מה קורה איתה
היא מרגישה כמו ציפור קרועה

רוצה לברוח מגופה
לחצות ימים במעופה
לא אלה החיים שהיא רצתה

תנסי...

ויום אחד בשביל הצער
שנמצא בסוף הכפר
אני רוצה לתפור כנפיים לכתפה

היא לא יודעת מי אני
וּמהן הסיבות שלי
לַזה שכּך הלב שלי נצבּט

תנסי...

מילים: מיקי גבריאלוב, לחן: מיקי גבריאלוב