שיר לעיר ירושלים

קיץ בא יורד לו על העיר ומביא חום וסימפטיה,
ציפורים שורקות אל האוויר מעל מלכת האמבטיה,
שמש משזפת את גופה של יפת העיניים,
אין אחת כמוה יפה בעיר ירושלים.

ובארמון מביט המלך מטה אל העיר,
ובמכנסיו עולה גואה השיר.

"נא שלחו אלי את העלמה, את הגברת המטופחת
ואת הגברים למלחמה כי הארץ רותחת"
כך אומר הוא ועיניו בורקות וברקים בשמיים,
כבר חלפו להן שבע דקות בת-הים מחוץ למים.

וברחוב רואה המלך את צבאו צועד לקרב
והשיר עולה גואה במכנסיו.

והעם אשר בעיר ציון הוא מלא חום וסימפטיה.
מצקצק בשקט בלשון ולוחש "דמוקרטיה",
הוא לוחש "שוויון בפני החוק", הוא לוחש "שד משחת",
הוא צועק "דוד תפסיק לצחוק כי הארץ רותחת".

ובארמון יושבת לה בת שבע ובוכה
והמלך שם יושב לו לבדו,
ובכיה נשמע בכל הממלכה
כשהוא למכנסיו דוחף את כף ידו.

מילים: מירון אגר, לחן: מירון אגר