בלילה ההוא

ובערב מוצ"ש, ירח לובן עטף,
כוכבים לא יכלו לנר שכבה,
ארבעה בנובמבר, שנת תשעים וחמש,
כן, בלילה ההוא הכל התרחש.

העולם כבה אורו, יקום נותר תוהה,
שאלות על מחר, אולי נס עוד יקרה,
אך כשהשמש זרחה, היום לא הואר,
כי החושך כיסה, את יום המחר.

שיר לשלום נצבע באדום,
דמעות שזלגו שטפו החלום,
נרות נשמה את הארץ מילאו,
כיכר מלכי ישראל, ביום ההוא.

ובערב מוצ"ש...

באמצע הדמדומים, העם התפלל,
ארבעה בנובמבר, כיכר מלכי ישראל,
אי שם בשבת, השמש כבתה,
עימה הירח, ועימו התקווה.

ועולם מחכה אולי עוד יחזור,
רק עוד פעם אחת, להשיב את האור,
לטעת תקווה, בכל אחת ואחד,
המדינה את פניה, שינתה אז לעד.

ובערב מוצ"ש...

ובערב מוצ"ש, ירח לובן עטף,
כוכבים לא יכלו, לנר שכבה,
ארבעה בנובמבר, שנת תשעים וחמש,
למרות הלילה ההוא, התקווה תתממש.

מילים: שאול דור