האיכר ממשיך לחרוש

האיכר ממשיך לחרוש,
מן הנחל עד הברוש,
מעלות השחר עד הערב.
בשמיים מעליו,
ציפורים מוכות שרב,
ממזרח עד סוף המערב.
עשב במדרון ההר,
מלבין בטרם עת.
ואדים עולים מתלם,
האוויר רוטט.
מחרשתו מטמין, רק המאמין,
שהחי יקום ממת.

האיכר זורע בר,
חלומו אינו נשבר,
הוא ממשיך לצעוד
בשדות הלחם.
השמים מעליו,
בוהקים, ריקים מעב,
ממזרח עד סוף המערב.
סלע כמו ראי נוצץ,
מלבין - אורו לוהט,
משגר אותות מקדם,
מה הוא מאותת?
את זרעו מטמין, רק המאמין,
שהחי יקום ממת.

האיכר עוצם עיניו,
אך לפני חלומותיו,
הוא שואל ומתפלל לגשם.
בשמים מעליו,
נוצצים ריבוא כוכב,
ממזרח עד סוף המערב.

רוח מן הים שובר
חמסין ומשוטט.
מלטף את קיר האבן,
על הסף נוחת.
את ראשו מרכין, מי שמאמין,
שהחי יקום ממת.

מילים: אהוד מנור