הוא יצא

הוא יצא לבדו אל נופים רחוקים
שקראו לו מעבר לאופק
הוא יצא לגלות ארמונות עתיקים
שנולדו חדשים מן האופל

ואני מחכה בחדרי הקטן
עם מכחול של ירוק ושל אודם
המרחב האילם את נופין לי נתן
והנה הם יפים כמקודם

בערים היפות שמעבר לים
הוא נבלע בהמון קרנבלים
כי נפשו ההוזה נכספה לקראתן
בלי "אולי", בלי סיבות או "אבלים"

ואני מחכה בחדרי הקטן
עם עשן וצלילים וגיטרה
המרחב האילם את נופיו לי נתן
והרוח, הרוח לי שרה...

ומחר הוא יצא נהרות לחצות
יילחם עם סופה ועם רוח
אך בסוף הוא יבוא אל חדרי בחצות
יחלוץ נעליו וינוח

ואני מחכה בחדרי הקטן
עם אלבום המסע הפתוח
המרחב השותק את נופיו לי נתן
ובעמק גוועת הרוח

מילים: אפרים רימון