כלת השודדים

אתם, אדונים,
הרואים איך אני
רצפות על ארבע מקרצפת,
לבושה בסחבות
במלון מטונף -
תתקעו לי בכף
אסימון משופשף;
אך אינכם יודעים עם מי יש לכם עסק.
לא, אינכם יודעים עם מי יש לכם עסק.

אבל ערב אחד
תשמעו קול צווחה.
"מה קרה?", תשאלו, "מי הצורח?"
אז תראו אותי עומדת ומחייכת
ותאמרו: "מה זה? מה יש כאן לחייך?"

וספינה עם גולגולת
על שישים תותחיה
תעגון אז בחוף.

אתם, הגברים,
האומרים: "מהרי
לסדר ת'מיטה! אין לי זמן כאן!"
ועושים לי טובה
שזורקים לי נדבה;
אני אקח ת'פרוטה
ואסדר את המיטה ‟
אך במהרה שום גבר לא יישן כאן.
הלילה שום איש כבר לא יישן כאן.

כי בחצות
שוב ירעימו פצצות.
"מה קרה?", תצרחו שם מרחוק,
ותראוני בחלון צופה, צוחקת -
ותאמרו: "חוצפה! מצאה לה זמן לצחוק!"

וספינה עם גולגולת
על שישים תותחיה
אז תפגיז את העיר.

אז תמחו, אדונים,
את הצחוק מן הפנים,
כי תראו איך העיר מתמוטטת,
ובתים למאות
ייהרסו עד ליסוד,
ורק זה המלון
יעמוד על תילו.
תשאלו: "למה הוא עומד עוד?
בזכות מי דווקא הוא עומד עוד?"

לילה יורד.
המלון עוד עומד.
תתפלאו: "מי נמצא בו? מי שם גר?"
אז תראו אותי פוסעת אל הבוקר
ותאמרו:
"הוא בזכותה נשאר!"

וספינה עם גולגולת
על שישים תותחיה
אז תקרא לי: "הידד!"

שוב תזרח החמה
ונושאי הספינה
יפשטו כצללים בכיכר כאן,
אוסרים בכבלים
את כולכם, הנבלים,
מביאים לפניי,
שואלים: "מתי
להרוג אותם ‟
מיד, או אחר-כך?
את כולם? מיד, או אחר-כך?"

שמש תצליף
ודממה ברציף.
ישאלו: "מי ימות - ומי נשאר?"
אתבונן לי דומם
ואומר: "כולם!"
וכשיפלו ראשיכם אומר רק:
"הופ-לה!"

וספינה עם גולגולת
שוב תפליג אל האופק,
ואני
איתה.

מילים: ברטולד ברכט