מונה ליזה של המאה העשרים

אני כואב אותך,
למרות שאת אינך יודעת זאת,
ולא מאמינה.
אני רואה הכל.

את הפחדים והכאב,
בשקט מבטך הכחול,
ראי, הלילה הוא שקט,
וכל הצופרים הלכו לישון,
אך כמה כוכבים עוד מחייכים לך,
לא - אינני יכול לעצור את השעון,
אינני יכול לעצור את השעון,
אולי גם את תלכי לישון...

מונה ליזה, של המאה העשרים,
צוחקת ובוכה במסתרים,
אני שומע אותך.
מונה ליזה, של המאה העשרים,
הקצב המטורף של החיים,
בולע אותך.

אני כואב אותך,
אני יודע שאכפת לך,
ושלבך נקרע,
אני רואה הכל.

את הכאב בחיוכך,
בשקט מבטך הכחול,
ראי הלילה הוא שקט,
וכל הכוכבים הלכו לישון,
אך כמה כוכבים עוד מחכים לך,
לא אינני יכול לעצור את השעון,
אינני יכול לעצור את השעון,
אולי גם את תלכי לישון...

אני כואב אותך,
משום שכאן כולם קשוחים מאוד,
ואת כל כך קטנה,
אני רואה הכל - את התבונה בתמימותך,
את כל אשר אינך מבינה.
ראי הלילה הוא שקט,
וכל הצופרים הלכו לישון,
אך כמה כוכבים
עוד מחייכים לך,
לא, אינני יכול לעצור את השעון,
אינני יכול לעצור את השעון,
אולי גם את תלכי לישון...

מונה ליזה של המאה העשרים...

מילים: דפנה אילת, לחן: דפנה אילת