עמירן

לא מזמן הוא נולד, לא נגע בחיים
והנה כבר נקטף עמירן.
שוב אינו מחייך, לא יאיר עוד פנים,
לגן-עדן עלה הקטן.

מלאכים בלבן שואלים כל הזמן
מה עושה כאן בגן עמירן.
שואלים ותוהים אם טעה אלוהים
כשלקח-לו אליו את עמירן.

לא טבל בירוק, לא צחק לכחול,
לא היה במעון או בגן.
מעולם לא שיחק עם הים והחול
כי אבד בנתיביו של הזמן.

מלאכים בלבן...

אלוהים, התקטוף נפשו של ילד רכה,
לא חטאה, לא פשעה מעולם?
התצדק, אלוהים והיכן החמלה
אם לקחת לעד את עמירן?

מלאכים בלבן...

מילים: שלמה כישור, לחן: מישל כהן