פרולוג

ילדים נולדים, ילדים מתים, והארץ לעולם נלחמת.
מלחמת העצמאות, מלחמת ההתשה,
מלחמת ששת הימים.
מלחמת השחרור, מלחמת יום כיפור, מלחמת המפרץ,
מלחמת לבנון, כלכך הרבה שמות וכינויים,
כל כך מעט בהיגיון.
תגידו "לא המצאנו שום דבר, מלחמות תמיד היו ויהיו".
"הבטיחו גוג ומגוג, וגם בטרויה נלחמו"
"אמריקה טבחה באינדיאנים, וגם בוייטנאם, כל אירופה רחצה בדם".
יוון רצתה את טורקיה, איראן הדליקה את עיראק,
הבלקנים, סרייבו, צ'צ'ניה, אפגניסטן-
יופי של משחק.יופי של משחק.

הכול נכון. אז מה אני צועק?
פשוט, פשוט נמאס לי לשחק.
נראה לי לא הוגן, נראה לי לא חכם.
הרי למדנו לשחק את המשחק הזה בגן.
כי מי החליט שטוב למות? ועוד בעד המדינה?
ואם כולם נמות בעד, אז מה התובנה?

עכשיו, בסוף כל יום,
אני נלחם. בזיכרונות .
חי את החיים, אבל כואב את התמונות.

מילים: קובי ויטמן, לחן: קובי ויטמן