פעם בשנה

אתה הולך ושר
אתה חופשי עכשיו
בין עיר קרה לעיר חמה
שיער ראשך אפור
משלג ומכפור
ומבטך כל כך בודד

אתה חוזר ומאמין
שכל ימי לך אמתין
שכל ימי אמתין לך

ימי חולפים בשמש מול הים
נעורי טובעים בחול החם
לא אוכל עוד לחכות
לחיי רכות, רכות
ורגלי נוגעות באדמה הזאת

אתה כותב מכתב
מסוף המערב
אני קוראת אותו לאט
אני כבר לא עונה
כי את ביתי בנה
זה שתמיד חיכה לבד

אתה חוזר ומאמין
שכל ימי לך אמתין
שכל ימי אמתין לך

ימי חולפים בשמש...

מילים: אהוד מנור, לחן: מישה סגל