הגיע הזמן

באותם הימים, כשהגשם דפק בחלון
והתחלתי לחיות את היום
היא אחזה בידי ואמרה,
את תראי, תעצרי את הזמן
תחשבי...
נשימה עמוקה תנשמי
ותשירי...

כי רק בלילות
כשהחושך יורד והפחד מציף,
הלב שוב רוצה לגלות,
בלילות...
כשאור אחרון שוב נרדם כתמיד
זה הזמן להמשיך לנסות...

ברחובות, מסותבבת כמו מחשבות
מטריפות את חושי ואומרות
שעכשיו שוב הגיע הזמן
אז תרפי, ותתני לי לגדול ולטעות,
תעמדי מהצד, תחייכי ואשיר לך

דרכי מעולם לא אבדה לי
הייתה זוהי רק תרדמה
האמונה שלי חזקה ממילים
ואולי לא הייתה לי ברירה...

כי רק בלילות, כשהחושך יורד...

מילים: מעיין בוקריס, לחן: סלעית שחף