עמדתי בירושלים

עמדתי
בירושלים
התלויה על ענן,
בבית-הקברות
עם אנשים בוכים,
עץ עקום.
הרים מטושטשים
ומיגדל.
הלא אינכם!
דיבר אלינו
המוות.
הלא אינך!
הוא פנה אלי.

עמדתי בתוך ירושלים
המשובצת בשמש
המחייכת כמו כלה
בשדה
על יד עשב דק וירוק.

מדוע פחדת ממני אתמול בגשם?
דיבר אלי המוות.
הלא אני אחיך
השקט והגדול.

מילים: זלדה מישקובסקי, לחן: ציפורה יוכסברגר