משירי ילדות

הייתי פרפר
שהוא אי-עשיה
שהוא אי-קבע
שהוא מלכות.
הלוך הלכו
שנותי הרכות
לבקש מתיקות
ופגעו בשרשי הים.

הוי! הוי! הוי!
אבי ואימי
בוכים על החוף.

למה הבכי?
למה ההי?
הלא קרקע הים
מרכבה לאלוהים.

מילים: זלדה מישקובסקי, לחן: אייל באט