גן עדן

מאז לעד גורש אדם
הוא עוד מייחל לשם - לגן עדן
אלפי דורות עברו מכאן
ורק שם עצר הזמן

ציפורים מכושפות עוד שרות לנשמה
שם עולה תמיד זריחה אין מדבר ואין שממה
מלאכים מרחפים ברקיע הקסום
והחרב עוד שומרת על השער החסום בגן עדן

ובין הלילה והיום
מרחוק רואים פתאום - את גן עדן
וכשהאושר מתקרב
אז הלב כל כך רעב

ציפורים מכושפות...

ורק כשאדם אוהב
אור גדול אותו שוטף - מגן עדן
ואז לפתע רגע קט
הוא טועם אותו מעט

ציפורים מכושפות...

מילים: יואב גינאי, לחן: מרגלית צנעני