בת הדייג

השיק הדייג סירתו אל המים
לעבר הים העמוק
ילדה קטנטנה אפורת העיניים
נשאה תפילתה לרחוק

אלי, נצור מצולות האינסוף
ושמור נתיבות בימים
כמוני עומדים ילדים על החוף
והמה בני דייגים

רחק הדייג נעלם אל האופק
ורוח נשבה בהמיה
אי שם על החוף עמדה היא באופל
ילדת דייגים הומיה

אלי, נצור מצולות האינסוף...

חתר הדייג אל החוף, אל הסלע
מגל אלי גל במשוטיו
ילדת דייגים מי ידמה מי ישווה לה
לים לחשה אל גליו

אלי, נצור מצולות האינסוף...

מילים: בנימין אביגל, לחן: מרים אביגל