לילות לבנים

היא יושבת בסלון על הרצפה
מסביבה ערמות אדירות של כביסה
בשקט ושלווה היא שעות מקפלת
המחשבות מציפות אבל היא לא נבהלת

הנה גרב אחת של הבן הקטן
כשיגדל הוא בטח יהיה גם רקדן
עוד חולצה עוד מכנס עוד תחתון
היא לא תפסיק זה לא בא בחשבון

איפה הימים שהיא רקדה בלילות
בשמלה קצרה ורגליים חשופות
איפה הלילות מלאי האהבים
לאן הם הולכים ולא חוזרים

יש לה סוד שלא מפסיק ללבלב
אהבה שבאה וחדרה ישר ללב
בלי שום התראה באמצע החיים
איתו היא מלכה והימים מחייכים

רוצה לטפס על הכביסה ולעוף
הוא מחכה מתגעגע עד טרוף
היא מגלה שקיפלה תחתון עם מגבת
מעולם היא לא הייתה כל כך נאהבת

איפה הימים...

את הסערה שבפנים היא שומעת היטב
פה ירדו דמעות הכביסה תרטב
היא תפסיק ותברח רוצה ללכת אליו
עוד הלילה לפני שיגיע הסתיו

כן כן אין למה לחכות
צאי לעולם ותתחילי לחיות
תני לעצמך את עצמך חזרה
החיים נתנו לך כאן מתנה

איפה הימים...

מילים: משה בקר, לחן: משה בקר