בלדה להרפתקן

היא ידעה שלא תשכח
את זה שהלך, שהלך וטרם שב.
"אני הולך רחוק", אמר,
"הדרכים קוראות,
אך אשוב אלייך עת-אביב.
עם זריחה אשוב לכאן
והפרידה לא עוד תכאיב.
אתך אהיה כמו לא הלכתי,
כמו הייתי פה תמיד.
לי הישבעי, כי אותי לא תשכחי".
אז פנה אל המדבר בשקיעת-חמה,
אפלה סגרה עליו.
מתעצבת אל לבה היא נותרה לבד
ושנים עברו, עברו לאט.
הפרחים קמלו בגן
ובעצים פרי לא נקטף
אך היא זכרה את שהבטיח,
את המבט שבה נתן;
כה רצתה שאליה יחזור.

היא חיכתה לו בדממה
אך הוא לא חזר.
"אני הולך רחוק", כך אמר
והיא ידעה שלא תשכח
את זה שהלך, שהלך וטרם שב.

מילים: שלמה כישור, לחן: משה ערוסי