אחרי העלטה

בחלום הופעת עם חיוך של שמחה
כאילו כלום לא היה לא נברא
בכל כוחי ניסיתי לאחוז רק בך
ושוב התעוררתי עם אותה הרגשה
האם זה נכון שלמעלה טוב יותר
כי אם כן עזור לי לא להישבר
המצב הזה נמאס לי כל כך מסובך
ואיך שלא אספור יחסר לי אח

גילי גילי
לא הותרת עקבות
הותרת רק דמעות
גילי גילי בשמך אני קורא
וגילי גילי לא עונה

אם שמיים היו יכולים לבכות
הם היו מורידים מבול של דמעות
צמרות העצים היו נושרות
הפרחים נובלים ציפורים שותקות
מחזות עצובים על אח יקר
שנקטעו נעוריו בליל חורף קר
הלב מתכווץ נסחט מדמעות
הפנים למראית עין מחייכות.

מילים: עדיאל שרעבי, לחן: ניר צדוק