מכתב לרבי

לפלך מוגילוב, פסיק.
לעיר לאדי, פסיק.
לרבי הקדוש רב שניאור זלמן -
נקודה.
הנני להודיעך, רבנו הקדוש,
שהפרנסה אצלי בזמן האחרון
היא לא כל כך אי-אי-אי-אי
וגם הבריאות בזמן האחרון,
גם היא לא כל כך אי-אי-אי-אי
ואשתי - הרי אף פעם לא היתה אי-אי-אי-אי
ואתה הרי האי-אי-אי-אי!
עזור נא לי רבי".

אם המצב קשה,
אם המצב לא טוב -
נכתוב מכתב לרבי
שבפלך מוגילוב.

עברו שנים.
השתנו הזמנים.
ומזלו של החסיד הוטב.
כנראה בזכות אותו המכתב.
ועכשיו
הוא יושב בגרביים
בכורסא רחבה של בעל בית
וכותב שוב מכתב
לרבי.

"לפלך מוגילוב, פסיק
לעיר לאדי, פסיק.
לרבי הקדוש, רב שניאור זלמן -
נקודה.
הנני להודיעך רבנו הקדוש,
שהפרנסה אצלי בזמן האחרון
היא קצת יותר אי ‟אי-אי-אי
וגם הבריאות, ברוך השם,
גם היא הרבה יותר אי-אי-אי-אי
וארבעת הילדים שלי-
כל אחד הוא אי-אי-אי-אי!
ואתה הרי האי-אי-אי-אי-אי!
תודה לך רבי!"

אם המצב קשה,
אם המצב לא טוב
נכתוב מכתב לרבי
שפלך מוגילוב.
אם המצב הוטב,
אם המצב כבר טוב -
נודה לרבי הקדוש
בפלך מוגילוב.

"עיקר שכחתי, רבי:
נדמה לי שאשתי בזמן האחרון
היא ככה, שוב, אי-אי-אי-אי".

מילים: דן אלמגור, לחן: עממי