ניגון החתונה

פעם אחת השיא הרבי מסאסוב זוג צעיר.
יתום ויתומה.
השתדל שלא ירגישו השנים בודדים ביום שמחתם.
וכשפרשו מעל לראשיהם את החופה
זהרו פניו של הרבי משמחת אין קץ,
ויחד עמם האזין גם הוא
לניגונם של ה"כליזמרים".

"יהי רצון", אמר הרבי,
"יהי רצון שבבוא יום פקודתי
ילוו אותי בניגון זה לבית העלמין" .

עברו שנים.
שנים רבות.
אותה חתונה ואותה בקשה נשכחו מלב כל.
פעם אחת,
ביום חורף שכולו שלג,
נסעה חבורת "כליזמרים" לעיר ברודי,
לחתונה.

פתאום החלו הסוסים לדהור דהרה גדולה.
לשוא ניסה העגלון לעצרם.
הם דהרו הלאה, הלאה,
בתוך השלג.

וכשעצרו, סוף סוף,
ראו המנגנים שהם עומדים לפתחו של בית קברות.
הביטו סביב וראו קהל רב,
רב מאד.
שאלו לשמו של המקום
ולשמו של הנפטר.
"הרבי מסאסוב!"

וכששמעו את שמו של הרב
נזכרו לפתע כי פעם,
בימי נעוריהם,
ניגנו לפניו בחתונתם של היתום ויתומה.
עלתה בזכרונם בקשתו של הרב.
נטלו את כליהם
וקיימו את הבטחתם...

מילים: דן אלמגור, לחן: עממי