הייתי בגן עדן

ולי קראת פרח ועיניים
אני זוכרת הייתי נשמה
רק איתך מעל ריחפתי בשמיים
פתאום נפלתי לבד לאדמה

לא נותר דבר מלבד הגעגוע
הזמן עובר לאט לאט שעה, שבוע
כבר שנה כמעט והעולם רגוע
ורק קולי זועק עכשיו תגיד מדוע

הייתי בגן עדן
ועכשיו הלב פצוע
וזה סיפור כל כך ישן
וידוע.

ולי קראת פרח...

החיים זרמו הכל היה קבוע
איך שרנו אז, בשני קולות בלי זעזוע
והיו לילות של צחוק ושעשוע
אבל עכשיו יש בקולי מיתר קרוע

הייתי בגן עדן...

ולי קראת פרח...

מילים: אהוד מנור