מייקל

מייקל שותה 'ג'ק און דה רוקס' ומרגיש כמעט בבית
יושב בין חברים הכי טובים שלו, שהכיר לפני שעה
והעיניים שלו רושפות עוולה, כמו שרפה במטע עצי זית
בעוד תשעים דקות השחר יאיר על כתם אדום בסמטה

הצעירים שאתו מלקקים לו ת'פרסונה וצוחקים מכל הבדיחות
כבר חמש שנים הוא עושה בשטחים, צלם של סוכנות הידיעות
הוא מצלם את העולם כמו שהוא מרגיש, וכרגע הוא שיכור, אז כרגע די אדיש
בחורה פתאום לופתת ביד רכה את העדשה, שמזדקרת ונשלפת וכעת היא מוכנה

ומתחת שולחנות מחכים עכשיו בשקט
כלבי השמירה של כל החרויות
אימנו אותם לשמור על עקרונות וצדק
רק אל תפריזו בערכם, חיות הן רק חיות

ממקומו על הבלקון, מייקל מצלם ומכוון על אובייקט אדם
אחד, שהפלשים בעיניים מזכירים לו דברים ששכח כבר מזמן
ובגלל זה הוא כאן, בלי תעודות ובלי עבר, ופעם אחר פעם מבקש אם אפשר
ובפעם השלישית הוא כבר חיה נרדפת, קם, מזיז את המצלמה וחוטף אחת בלסת

כעבור חצי דקה באוויר עפות מילים, גם שתי מאפרות ודלת
מלצריות צורחות "מספיק, שיקום איזה צדיק" ורועדות ומקסמות ורטט
אז מייקל מדמם על דמוקרטיה ותרבות, וההוא יורק שיניים של חופש וזכות
עד שכולם מסכימים להרגיע את המסיבה, זה לא מייקל, זה הג'ק שתופס את החצובה

ומתחת שולחנות זזים בחוסר שקט
כלבי השמירה של כל החרויות
אימנו אותם לשמור על עקרונות וצדק
רק תנו להם סיבה טובה, והם הופכים חיות טורפות

עכשיו הוא הרע, אז גוררים אותו החוצה
ובועטים לו בראש קיפוחים ישנים
והוא מזמן לא מגיב, אבל נראה כמעט שמח
ומתעלם מהדם ומהשתן שבורח
פתאום הוא צוחק, ואומר בטון חצוף -
פיינלי דה בוטס אוף דה יזראלי סולדג'ר
נתנו גם לי בעיטה ופגעו לי בפרצוף!

ומתחת שולחנות מלקקים עכשיו בשקט
כלבי השמירה את הטלפיים הפצועות
ואנשים עודם רודפים עם חרבות אחרי צדק
רק אל תפריזו בערכם
חיות - הם רק חיות

וכולם מתגנבים, נעלמים ברחוב, ממהרים לחפש מיטה
כשהשחר עולה על העיר
ועל גבר זרוק בסמטה

מילים: נועה גולנדסקי, לחן: נועה גולנדסקי