תקרית

הבתים רעדו כמו מקור, למולם
פרפרו מדשאות מוזנחות בגשם.
ואכן, אסוננו הלם והלם,
וארב וקרב כמו סכין בדשא!
וחישבנו את כל הפרטים כולם
החזאי לא טעה וניבא גם לגשם.
אבל אסוננו הלם והלם,
אבל סכיננו הלכה בדשא!

ניסינו לשכוח את כל העניין,
תרצנו: סתם אי הבנה מצערת.
אבל אסוננו ה-ו-א כל העניין,
ואי הבנה לפעמים כך נוצרת!

היתה רטיבות ברחובות. כרגיל,
טוב שנזכרנו לקחת מעיל.
וטוב שאנחנו קשוחים כל כך,
ואולי באמת עוד הכל יישכח!
כי אולי יום אחד נשתנה מאוד,
אז יכו בנו רק הרוחות החמות.
וירד לתקופת השנה גם קצת גשם,
ואנחנו ננוח הרבה על הדשא!

ואחר כך נצא לשוטט בעולם,
והדרך תהיה רחבה, לא עיקשת.
אבל אסוננו הלם והלם,
וקרב וטרף כמו סכין בדשא!

הבתים נרגעו איכשהו, למולם
נמנמו מדשאות מוזנחות בשמש.
(ואולי הדבר לא קרה מעולם,
ואולי הוא קרה רק... אמש).

מילים: דוד אבידן, לחן: ארקדי דוכין