להט חרב

אם אני בא מעפר וחוזר לעפר בעצם מה נשאר
הזמן חומק בין הידיים לאט לאט נגמר
מרוב שיש מה להגיד כלום לא נאמר.

בתוך מיטה גדולה אישה קטנה שוכבת לה לבד
מידי פעם אני בא נוגע לה ביד
היא מתאמצת לחייך, ספר לי משהו נחמד
אתה נראה מוטרד...

ולהט חרב מתהפכת לוחשת חרש על ראשה
מי ישקט ומי יטרף
מי בקיצו מי לא בקיצו
מי בסרטן ומי מזקנה
מי יחיה...

בתוך מיטה גדולה עיניים עוד באותו מבט
גם כשהגוף הולך ונעלם לאט לאט
כשהפצצה נמצאת בפנים אז לך תמצא מקלט
היא מידי פעם לעצמה אומרת "זאת לא אני"
ובשקט למראה "של מי הגוף הזה...של מי?..."
אלוהי-ם תתן לי כוח זה כבר בלתי אפשרי
זה לא אנושי.
ולהט חרב מתהפכת לוחשת חרש על ראשה
מי ישקט ומי יטרף
מי בקיצו מי לא בקיצו
מי בסרטן ומי מזקנה
מי יחיה ומי ימות

מי יחיה...

מילים: נעם יעקובסון, לחן: נעם יעקובסון