ברברה

נא זיכרי ברברה,
גשם עז ניתך על ברסט.
כל היום, ואת הלכת,
ופנים של אושר לך,
פרועה ויפה במטר.

נא זיכרי ברברה,
גשם עז ניתך על ברסט,
איך אותך פגשתי ברחוב, פתאום,
ואיך חייכתי, ואת לי חייכת.

נא זיכרי ברברה,
אני אותך איני מכיר,
גם את לא היכרתיני כלל.
נא זיכרי, נא זכרי
גם את, איך בבוקר ההוא,
אדם בצל בית נחבא.
ויקרא בשמך פתאום, ברברה.

את אליו נחפזת,
יפה, וסוערה,
ופרועה משמחה
וממטר.
הוא את זרועותיו לך פרש.
נא זכרי כל זאת ברברה.
אל נא תשאלי למה זה קולי,
ירעד בדברי כך אלייך -
הן היית אחותי ברברה,
האוהבים תמיד אחים לי,
גם אם נסתר ממני שמם.

נא זיכרי ברברה,
זיכרי נא איך ניתך לו הגשם,
איך על פנייך השמחים,
על בית הנשק,
ניתך על העיר,
על הנמל,
ועל ספינת הקרב,
הו ברברה - הקרב היה איוולת,
מה מעשייך עכשיו,
אי הלכת לי,
במטר של אש ודם.
וזה שבאהבה בזרועותם אותך אחז,
האם מת או אבד,
אולי עודנו חי,
הו ברברה,
על ברסט יורד הגשם,
זו לא אותה העיר,
זה לא אותו מטר,
זה רק הבכי המר של
אבל לא נוחם,
זה אפילו לא סופת עופרת אש ודם,

העיר שותקת,
על החוף רובצים עבים,
עבים נעזבים,
שמתו מות כלבים,
כלבים שהתפגרו
הרחק הרחק מברסט,
עיר שהייתה לאין.

מילים: ז'אק פרוור