האיר השחר

ומבעד לחג חמישים ומבעד
לרשעות מגליו של הזמן הקוצר
הנה יד מסיעה הבריח משער
ורועה תימורה שוב יוצאת מחצר.

יום מאיר אלומות, עגלה מתרחקת
וקורות העיתים משירת זקנתן
ועלמה על ליבה כפותיה חובקת
כעל בן לו היה לה, על ילד קטן.

כצליל נבל רונן ורוחק וגווע
העת חולפת כחוק
כנרת שלי - הקברים על הכרך
מאוושים דשא עשב נישא וירוק

נזכרנה הפעם בשיר, נזכרנה
ונשמע את קולו של היום שהחל
נשמענו עולה כדממה וכמו רנן
מן השם היהודי היפה רחל.

הוא ניצב עם רועה תימורה במטפחת
העולה מקברה מול אגם יהלום
"כנרת שלי", הוא לוחש איתה יחד,
"ההיית או חלמתי חלום".

כצליל נבל...

מילים: נתן אלתרמן