הקבצן

הוא מושיט היד
לכל הכיוונים
ובחולצת קרעים
מסתיר את הפנים

ברחובות משוטט
על מדרכות ישן
רק את פניו זוכרים
קבצן עלום בלי שם

היו היו זמנים
שהבלורית הבריקה
לא זוכר אם גרוש
אולי תקופת הלירה

היה הוא איש גדול
ידע איך לכייף
חי סביב השעון
שטרם התעייף

כפי שכבר סיפרתי
הכל הלך הפוך
מכל הטוב והמתוק
נותר איש עצוב

לא משפחה לא בית
עצוב ומיותם
כן אלה החיים
דרכו של העולם

היו היו זמנים
שהבלורית הבריקה
לא לא לא לא זוכר עם גרוש
אולי תקופת הלירה

היה הוא איש גדול
ידע איך לכייף
חי סביב השעון
שטרם התעייף

ברחובות משוטט
על מדרכות ישן
רק את פניו זוכרים
קבצן עלום בלי שם

היה היו זמנים
שהבלורית הבריקה
לא זוכר אם גרוש
אולי תקופת הלירה

היה הוא איש גדול
ידע איך לכייף
חי סביב השעון
שטרם התעייף...

מילים: אלי קפה, לחן: אבנר גדסי