חופש על הגג

הריני מתעורר בבוקר בחדרי הצר שעל הגג
רואה מה שקורה ותיכף ומיד אני חושב זגג
כי זה מה שקורה, זה שיורד לו גשם רב מאוד בחוץ
לא כל החלונות, אבל חלון השירותים, כן, פרוץ

וככל שמוסיף ויורד
כן, טורד לו הגשם
יותר ויותר אני צריך
לשירותים לגשת

הריני מנסה להתנמנם שעה קלה, אולי יחדל
אך אין זה עסק עם גובה מסים שחיד, זה עסק עם מחדל
שלא רודף אחריך, שבסבלנות בוחר לו את הזמן
ולא תהיה לך ברירה אלא לתת לו את הכל במזומן

וככל שמוסיף ויורד...

הריני רץ לשם על קצות אצבעותיי ואין לי כל עצה
אך עם הגשם בא שם בחלון גם ריח של ביצה
שמתמר ממטבחה של איזו אמא'לה שבקומת קרקע
גם להריח, מסתבר, זה לא כל כך טוב עם קיבה ריקה

וככל שמוסיף ויורד...

אז ככה, מסתבר החופש במרומי הגג זה לפעמים
יותר גרוע מצינוק, שבצינוק מגש עם אוכל - לא צמים
לחשוב זגג בחורף זה כבר לא לחשוב חופשי, זה סתם לרוץ
הייתי כבר קופץ מעל הגג, אבל כל כך רטוב בחוץ

וככל שמוסיף ויורד...

וכאן כבר מתבקש איזה מוסר השכל קטן שייחרט
כמו כל המתחרד על חירותו עד סוף ימיו כבר יתחרט
או איזה סוף פסוק בשם אומרו שייחתם וייכתב
כמו למשל: אני חופשי, משמע אני איני פוחד להרטב

וככל שמוסיף ויורד...

מילים: מאיר אריאל, לחן: נתן כהן