אלי

השנים פרכסו את פני
בזכרון אהבות
וענדו לראשי
חוטי כסף קלים
עד יפיתי מאוד.

בעיני נשקפים
הנופים.
ודרכים שעברתי
ישרו צעדי
עייפים ויפים.

אם תראני עכשיו
לא תכיר את תמוליך
אני הולכת אלי
בפנים שביקשת לשוא
כשהלכתי אליך.

מילים: לאה גולדברג