מצפה תהום

עצב רב טיפס על הר
זוג עיטים בקן שם גר
גוזליו מבט נושאים
לגבהים כה עמוקים

עף העיט, צד לבד
אך זיקנה כבתה עיניו
מתעוור ועף תועה
אל הבית של העיט

כך ברקיע אין מוצא
שביל הביתה לא מצא
במרומיו שלג כנפיו
אחרון סיים הקרב

באגם צלל חפר
קבר מים בלי עפר
אנחה תצא מפי
אל הבית של העיט

נוצותיה היא מרטה
עמוק שרטה בבשרה
הקיץ אותה אז רוח חד
חושך אור ופחד

מילים: פול ארמייט