נתנאלה

גבוה,
מעל המגדלים
היונה פורשת כנף,
היונה דואה במרחב
ועיניה כלות.

גבוה,
כמו הענבלים
עם עלות היום היא הומה
ועם רדת ליל, בדממה,
אברותיה קלות.

הלאה, הלאה,
על המים מרחפת
עוד היא מחכה.

גבוה
מעל הרי גלבוע
מעל העננים
הדרך ארוכה.

מילים: שמרית אור