את אותי שופטת

וואי, את כל הזמן אומרת לי אולי
מתי סוף סוף תביטי אל עיני
כי את אותי שופטת
עד מתי, די
וואי, את כל הזמן אומרת לי אולי
מתי סוף סוף תביטי אל עיני
אכלתי תיק בגלל האהבה
כי את אותי שופטת בלי סיבה

מה קרה נשמה מתוקה שלי
די מספיק עם הדמעות
לא, אני לא אדם מושלם
מודה עשיתי טעויות
אז, נשמתי תחכי רק תביני אותי
תני לי שתי דקות
אל תכעסי, תנסי, תתפסי
רק איתך רוצה לחיות
ליבי עגום, שבור, גמור, מעוך
מרוסק על הרצפה אהה
אכפת לה רק ממנה עצמה
אז מה איתי נשמה
ה-חיים מלאים עליות ירידות
כמו ברכבת הרים
אז, צריך לתפוס חזק
שלא ניפול בסיבובים

וואי, את כל הזמן אומרת לי אולי...

אח אלוהיי, תגיד עד מתי, החור ישאר בליבי
עברנו כבר בית ראשון ופזמון, עכשיו אני פה בשני
די כבר נמאס, איך הזמן טס, כשאני כאן לבדי,
אז דה דה דה די, שלום וגוד ביי, נשאר נאמן לעצמי
ימים עוברים דיבורים חולפים, הכל רק פקה פקה
רעש צלצולים עולים, יורדים כמו צ'קה-לקה
זאב בודד עומד, מועד מהפחת אל הפח
התשאלי את אורנה דץ, אני עשיתי מהפך

וואי, את כל הזמן אומרת לי אולי...

קיבלת כתף לשים את ראשך כשדמעות חנקו את גרונך
אני סוגר דלתי, הולכה לי, פותח חוזה וחותך
העניין הזה נדבק פה, כמו כיפה לראש של גבסו
מי לא מוותרת, וחוברת, והכל פה נהרס פה
אז תקשיבי לי טוב אל תגידי עזוב, תקשיבי תפנימי הכל
שמעת אותי, גזרת דיני, אבל הגלגל הוא עגול
היא חשבה תפסה לה פראייר ועשתה לי מהומה
זה נגמר פיניטו פינאלי, יופי אז עכשיו דממה..

וואי, את כל הזמן אומרת לי אולי...

מילים: הצל, לחן: סאבלימינל