היו ימים שהאמנתי

היו ימים שהאמנתי שנשאר ביחד,
כמו אמונה של ילד, שאולי לא יתבגר.
עכשיו אני יודע, שזה היה רק פחד
והוא לא נעלם, רק מתחלף באחר.

אני מחליף צורה, כמו עלים ברוח,
כמו מחוגים, שנרדפים דקה אחר דקה.
ולא יודע אם יש זמן לפרוץ בצחוק פרוע,
לומר את כל מה שהטבעתי בשתיקה.

אני שולח שורשים אל אדמת חיינו -
כמו מחבק את מה שיש, את מה שעוד נשאר.
יודע שאולי מחר את לא תהיי לי,
יודע שאולי - לא תהיי מחר.

אני כמעט מתגעגע, לימים שהתמכרתי,
לפיתויי התאווה, שהתמשכו לילות.
להתפרק על המיטה, אחרי שאת נרדמת,
לדלות ימים יפים מסל של דמיונות.

ברדיו מתנגנים שירים על אהבה ובית,
אני מוכן להתרגל למה שיעשה לך טוב.
אני מוכן להתמסר גם לשיגעונות שלך,
אם רק תתני להישאר קרוב.

אני שולח שורשים אל אדמת חיינו -
כמו מחבק את מה שיש, את מה שעוד נשאר.
יודע שאולי מחר את לא תהיי לי,
יודע שאולי - לא תהיי מחר.

מילים: דרור לביא, לחן: דרור לביא