ערב

אפל ואפרפר על רקע השמיים
פשטה מלכות צלליו של פיקוס רב ענף
הוא נם דומם דמומה אמת המים
וערב מרטט כעדר ענניו.

אחר, נשק אדם בדמי כף יד חיוורת
אלי באים שירים יפים ועצובים
אני רואה שעה צנועה עוברת
למסוך גוון אפל בלהקות עבים.

הרכין ראשו, צנח על סף הדלת.
הליט בעפעפיו עיניו האדומות.
ופתע קם נירעד עם רוח מתחלחלת
לנעול את הדרכים אל הדממות.

זקיפים הציב, והשביעם בלחש
מול לילה ורוחות, מול פחד וצללים,
ויד ביד שתיקה עימו הלכה
לתעות שבויית לייבב במישעולים.

מילים: חיים גורי, לחן: ציונה לירון