שבוי

באת עם סכין שלופה ביד,
דם לא נוזל מן הדקירות.
אני כמו חיב אל מול צייד,
כבול מטפס על הקירות.

שוב שבוי שלך,
בלי שום כושר החלטה.
מסתנוור עיוור כמו עטלף,
שוב שבוי שלך,
בתוך לב העלטה,
מסתנוור עיוור כמו עטלף.

באת עם אקדח טעון וחם,
נדחף ונצמד אל תוך הקיר.
שפוי כבר מזמן היה נלחם,
אני את עצמי כבר לא מכיר.

שוב שבוי שלך...

מילים: פבלו רוזנברג