המולת ילדים כבר נדמה
עברה השמחה וגלתה
הדירה נתרוקנה ונשמה
נותרנו אני ואתה
הן שעשוע בקשת כזרת
אך בודד פה תרבץ בפינה
כל קוצת שערך (ה)שחרחרת
תאמר לי עצבות ותלונה
יותר מליבי הקרוע
את נפשי מבטך יעכור
רעי המסכן הפרוע
כלבלב נאמן לי שחור.
מילים: רחל, לחן: נחצ'ה היימן
