משהו שבור

וישנה שעה, שהיא שלי, אני חולמת,
אני גלויה בחלומי, אני צוחקת לעצמי,
כמו נערה אני מוארת וקלה,
ורחוקה מבהלה -
ואין בי סוד.

ואין בי שום דבר קבור,
ואין בי שום דבר שבור,
ואיש אינו יודע...

איש אינו יודע מה קורה,
אני שותקת,
ורק האבן בליבי עוד מעיקה כמו סודי,
ובחיי אני לובשת את פני
על צל הפחד בעיני
איש לא ידע שכבר חציתי את הגבול
כבר יש בי משהו תבול,
כן, איש אינו יודע...

ולאן אקח את עיניהן?
הן מביטות בי
עם האשמה והבושה והקשיחות החדשה,
ובחיי אני לובשת עם פני
את כל פניהן של אחיותי.

איש לא ידע שיש פה משהו קבור
ויש פה משהו שבור -
כן, איש אינו יודע...

מילים: רחל שפירא, לחן: נחצ'ה היימן