צוואר אל צוואר

שעת חצות וחצי
הם יוצאים כמו צלליות
הוא מצפין היא מדרימה
אל הנסתרות
פנסים מהבהבים
היא מסמנת אני כאן
חייכת ושתקת
לאן הולכים מכאן?

שער מברזל ווילון אחד כחול
כל אחד בלב שלו נפרד מהאתמול
נכנסת אחריה את האור היא כבר כיבתה
אישה יפה בחושך, מתכרבלת במיטה

צוואר אל צוואר ולחי אל לחי
שייגמר רק לא בבכי
תצחק , תזכור, אולי תספר
איך היו זוג צמאים והייתה גם באר...

אורות דלים כחולים
ציירו להם במה
אתה והיא והמיטה
וכל התפאורה
היא נשקפה כמו ציור
חשפה רק את קוויה
ידך באפלה
חיפשה דרכה אליה

חייכת כשראית ניצוץ בעיניה
לפעמים מותר סתם להשתגע
הבט למעלה במראה שני אנשים
כמו רגע שמנציח חתיכות מהחיים

צוואר אל צוואר ולחי אל לחי
שייגמר רק לא בבכי
תצחק , תזכור, אולי תספר
איך היו זוג צמאים והייתה גם באר...

אז איך זה שתמיד אתה חוזר אל המקום
שבו היית רק אתמול וכנראה תהיה מחר
באותו מקום מוכר שבו אתה נשאר
שואלת למה?
תצחק , תזכור, אולי תספר
איך היו זוג צמאים והייתה גם באר...

מילים: סיון אלבז, לחן: סיון אלבז