האופנוען

בראש שביל של ענן אבק
מהאוקיינוס הכחול הבוהק
חוזר אליה כאילו כלום לא השתנה,
מתעלם מהשוטר הצוחק.

אבא בבית בחברת אלכוהול
נודד בין אדישות למבוכה
ואחי הצעיר הממהר לגדול
מבזבז את הזמן בקטטה

ונדמה שהכל עוד רגע יתפוצץ,
אך עבורי המרדף כבר נגמר
באוזניי לוחש קול המצווה
להחזיר את הדגים לנהר

עגלי זיעה על מצחי הלוהט
מסגירים את הבערה שבפנים
אך אנשי העיר המסוגרים בבתיהם
עדיין מאמינים בקדושים

צריך להגיע לחנות החיות
לנסוע בכביש הראשי
לעצום עיניים כדי לא לראות
את השוטר המבקש את ראשי

מילים: סיון שביט