המקום הכי רחוק

הקירות האלה לא עושים לי טוב.
אולי אקנה לי כלב שתהיה לי סיבה לצאת לרחוב.
אולי אפגוש שם מישהו שיגיד את המילה,
שתבקע אותי לשניים ותקרב לאדמה.
ימים של הורדות. ידיים בין טוב לרע.
מסתכלת על עצמי במראה, עצמי מסתכלת חזרה.
השגרה הזאת יכולה להפחית את היכולת לדאוג,
אבל לשגרה הזאת יש את הכוח להרוג.

שלחתי יד קצרה, ניסיתי לעזוב.
שרשרת המשקולת נמתחה.
המקום הכי רחוק זה המקום הכי קרוב.
הקירות חזרו למקום בו היו, מולי.
הכלב קיפל את הזנב וחזר למלונה בראש שלי.
מכונית מזייפת שיר במורד הרחוב,
המסיבה התחילה.

בינתיים הכאב לא נראה לעין,
המכה עוד לא הכחילה.

מילים: אמיר צורף