רוחות

היא פוסעת לעבר הבית שהיה שלכם,
עוד רגע תגיע לגבעה הקטנה,
תעצר לכמה דקות בתוך המכולת
תקנה מיץ מנגו סמיך וצונן.
היא מסדרת את שיערה
משתמשת באצבעותיה כבמברשת,
מזמזמת לעצמה שיר לא נשמע
סוגרת עוד כפתור במעיל.

מה אתה מרגיש,
מה אתה מרגיש עכשיו
כשרוחות הסתיו נושבות לך שוב בגב.

עוד לא נגמרה לה הדרך,
פניה סמוקות מהעליה הזריזה
לאט לאט הוא מגלה את עצמו
בקצה הגבעה זקוף בהיר ודומם.
היא מהססת להכנס לחצר,
שהייתה בה שותלת מיני פרחים וירקות
מציצה מעבר לגדר הנמוכה
אין אורות בבית אין אף אחד.

מה אתה מרגיש...

היא לא רואה איך שאתה צופה בה
דרך משקפת תיאטרון ישנה,
היא משפשפת את עיניה
אי אפשר לראות מכאן אם היא באמת בוכה.

מילים: סיון שביט