הקרב האחרון

שוכב ללא תנועה, הרוח מעלי
עכשיו זה כבר לא כואב
וזה הזמן למחשבה, לראות את שעבר
פתאום הכאב חוזר
את מחייגת שוב אלי ומספרת על מחר
את מבטיחה, אני מוכן
מחר אהיה רחוק מכאן

אתה יושב ומקטר
ומה אתה אומר? אתה לא מבין בכלל
שתינו יחד לא מזמן, דיברנו על הכל
אנחנו שונים עכשיו

אך אם אתה היית כאן
האם בכלל הייתי כך?
אחי, תכבוש את העולם
אני כבר לא אוכל

אתם דאגתם כל הזמן
תלמד תיהיה חכם
תצילו אותי מכאן
ואיך בסוף אותו היום
נפרדנו בלי לומר
אני מצטער על כך

כל כך שקט עכשיו
עכשיו אני נרדם
יבוא היום ויספרו
אני כבר לא קיים.

מילים: רון הופמן