סנדוויץ' ליום הראשון בגיהינום

לפעמים האדמה כמו מסטיק, שואפת אותי להיבלע
ויש לך "דירה פנטסטית", כך אומר לי בעל הדירה.
הדלת נפתחת וחם לי, חצי כותונת וחצי מלמלה,
את מזמינה אותי שמשתקף מהראי
אבל המלמול יוכיח שזה לא לגמרי אני.
אני בפנים מצטנף לי וחם לי; בעל הדירה מגחך;
עוד פרפר שנכנס למלכודת; עוד מסכן שייגע בגופך

מסתבר שזו קומת הקרקע; קומת הקרקע - אפילו מרתף,
על העולם את משקיפה מלמטה, כמו חפרפרת שהפכה לטורף.
אני הטרף ושוב פעם חם לי, לא פלא שאין כאן חלון,
ה'בעל-בית' נראה קצת מוכר לי, והוא אומר שאולי מהעיתון.
בינתיים את מגיחה, משכיבה אותי על מיטה
משקה ומשככת כאבים, בתמורה לנשמה, לנשמה שלי

הוא חוזר מהמטבח עם אוכל, ומציע לי להתכבד
הקרניים יוצאות אוטומטית והקלשון שלו זה מזלג.
אם אימא הייתה רואה אותי, היא הייתה שמחה להגיד בעיתון שלא סתם הלכתי, נשאבתי, אלייך
אלא זקוף ומוכן להכל:
"אני לא רעב" - הנה אמרתי, לך ולמלך מלכי היגון,
"בינינו, אפילו הבאתי, סנדוויץ' ליום הראשון בגיהינום!"

ואם הוא השטן אז את שקולה למלאך,
מלאך שהטריף ויטרוף ונטרף.
ידעתי שלא הורגלת לכמוני, אותי היה לך קצת קשה לאכול
מבחינה חיצונית אולי נכנעתי
מבחינה אמיתית את פוחדת - כי אני המספר שיודע הכל.

אני לא רעב לחיוכך השרמנטי ולטעם הסוכר הסגול,
מול קלשונך השקט אני לא אבקש מחילה או סיכוי או מקום לצידך
אשרף בחלום שממילא שורף, אבל אזכור שזה היה רק חלום,
וכשאסחב את הסלע שוב ושוב לפסגה, וכשהסלע יחזור וייפול
אעצור בצד, אעשה הפסקה, אישיר מבט לך ולמלך מלכי היגון,
צוחקים, תצחקו, צחקתם - אבל לי יש סנדוויץ' ליום הראשון בגיהינום.

מילים: יובל שמחה, לחן: מאט גרייבר