את שומעת

את שומעת, הרוח זרה וסתוית
אורח צועד אל בית שהחויר
אם ניצבת בחלון, או רקמת, או טוית,
כבי את האור ושכבי.

את נרדמת, ואני אכנס ואשב.
לרצפה אשב
להביט עלייך.
שותק ונכרי בחדרך השליו
אחכה לך כמו נעלייך.

אז תקומי מוארת בנגה אויבים,
כי עבר בשנתך אלהי
אז תקומי,
ושני חלומות לא טובים
יתקרבו לאיטם,
יאחזך בידם
ויובילו אותך אלי.

מילים: נתן אלתרמן